שליטה בתשתיות ובמוסדות

השבוע האחרון המחיש כיצד התחרות הגלובלית עוברת מהצהרות על עקרונות לשליטה מעשית בתשתיות, בייצור ובמוסדות. ברית נאט״וֹ תרגמה את החשש מרוסיה להתחייבויות כספיות, רכש אמל״ח והשקעה בבינה מלאכותית והעמקת הקשר עם אוקראינה; קייב הפכה את מתקני האנרגיה הרוסיים לזירת לחימה מרכזית; וסין המשיכה להרחיב בהדרגה את הפעילות האגרסיבית סביב טאיוואן. במקביל, ממשלות ומוסדות שנמצאים תחת לחץ בחרו בפתרונות שונים: רפורמות מבניות בגרמניה, שינוי כללי המשחק בזימבבואה והחרפת המאבק על זהות הכנסייה הקתולית. המכנה המשותף הוא הצטמצמות מרחב הביניים: מדינות, בריתות ותנועות פוליטיות נדרשות לבחור בין התאמה מהירה למציאות החדשה לבין שחיקה מתמשכת בכוחן.

דינמיקות גיאופוליטיות

א. נאט״ו שואפת לעבור מהבטחות ודיבורים למעשים: פסגת הברית הצפון־אטלנטית באנקרה הסתיימה בהתחייבות להעניק לאוקראינה סיוע צבאי בסך 70 מיליארד אירו ב־2026 ולפחות סכום דומה ב־2027. המנהיגים חזרו על המחויבות להגנה המשותפת והדגישו כי אוקראינה אינה רק מקבלת סיוע, אלא מקור לניסיון והבנה של שדה הקרב הנוכחי. נשיא ארה״ב אף העלה אפשרות להעניק לקייב רישיון לייצור מערכות יירוט אמריקאיות, אם כי טרם הוצג הסכם מעשי.

ב. טורקיה גובה את דיבידנד הפסגה: אירוח הפסגה אפשר לאנקרה להציג את עצמה כחוליה חיונית בין אירופה, ארה״ב והמזה״ת. נשיא ארה״ב שב ואותת כי הוא שוקל להסיר את הסנקציות שהוטלו בעקבות רכישת מערכת ההגנה הרוסית ולבחון מחדש את שילוב טורקיה בתוכנית ה-F35. המכשולים המשפטיים והטכנולוגיים נותרו בעינם, אך עצם פתיחת הדיון חיזקה את כוח המיקוח הטורקי.

ג. טאיוואן מוציאה את האזור האפור לאור: סין הרחיבה את פעילות משמר החופים גם למים שממזרח לטאיוואן, הרחק מהאזורים שבהם נהגה לפעול בעבר. טאיפיי הגיבה בהזמנת מחוקקים ממדינות שונות לסיור ימי סמוך לאיי קינמן, במטרה להפוך את הלחץ הסיני מסוגיה דו־צדדית לנושא בינ״ל. המאבק אינו על אירוע ימי נקודתי, אלא על השאלה האם הפעילות האגרסיבית של סין תהפוך בהדרגה למציאות קבועה סביב האי.

ביטחון ואיומים

א. מעצמת הנפט מחפשת דלק: תקיפות אוקראיניות שיטתיות פגעו בכרבע מיכולת הזיקוק של רוסיה ויצרו תורים, הגבלות מכירה ומחסור באזורים רבים. מוסקבה אסרה על ייצוא סולר עד סוף יולי והחלה לייבא בנזין, לרבות לפחות 60 אלף טונות שמקורן בהודו. התלות האירונית בדלק שיוצר מנפט רוסי ונמכר בחזרה לרוסיה ממחישה כי קייב הצליחה להעביר חלק מעלויות המלחמה אל העורף הכלכלי הרוסי.

ב. צי הצללים עולה לאוויר: מחקר שבחן 144 אירועי רחפנים באירופה העריך בסבירות גבוהה כי רוסיה ניהלה מבצע איסוף מתואם מעל בסיסים צבאיים, מתקנים גרעיניים ותשתיות חיוניות. בחלק מהמקרים נמצא קשר אפשרי בין הופעת הרחפנים לבין ספינות המזוהות עם צי הצללים הרוסי. גם ללא הוכחה מוחלטת בכל אירוע, התמונה המצטברת מצביעה על פער משמעותי ביכולת האירופית לזהות, לייחס ולסכל פעילות עוינת מתחת לסף המלחמה.

ג. חמאס מוותר על הממשלה אך לא על הנשק: חמאס הודיע על פירוק ועדת החירום שניהלה את ענייני היום־יום ברצועת עזה ועל נכונות להעביר את הסמכויות האזרחיות לוועדה פלסטינית טכנוקרטית הנתמכת בידי האו״ם. המהלך עשוי לאפשר התקדמות בתחום השיקום והשירותים, אך אינו כולל התחייבות לפירוק הנשק או להעברת השליטה הביטחונית. לכן מדובר בשלב אפשרי במעבר שלטוני, ובשום אופן לא בסיום המחלוקת על עתיד הרצועה.

כלכלה, טכנולוגיה וסחר

א. נאט״ו הופכת לברית ייצור: בפסגת אנקרה הוכרזו עסקאות אמל״ח בשווי של לפחות 50 מיליארד ד׳, לצד מאמצים לקיצור זמני הרכש, הרחבת הייצור המשותף וחיזוק שרשראות האספקה. אך, העלייה בתקציבים אינה מבטיחה לבדה יכולת צבאית, והאתגר המרכזי יהיה להפוך את הכסף למערכות זמינות, מלאים ויכולת ייצור מהירה.

ב. גרמניה מנסה להפעיל מחדש את מנוע הצמיחה: הממשלה הציגה חבילת רפורמות בת 34 סעיפים הכוללת הקלות מס למשקי בית, העלאה הדרגתית של גיל הפרישה, הקשחת כללי חופשת המחלה, גמישות בשוק העבודה ושאיפה לצמצום הבירוקרטיה. לצדה מתוכננות השקעות נרחבות בביטחון, בתשתיות ובתחומים אסטרטגיים כמו שבבים ובינה מלאכותית. הצלחת התוכנית תלויה ביכולת הקואליציה להעביר צעדים הכרוכים גם במחירים חברתיים בטווח הקצר.

ג. הכלכלה העולמית שרדה את הזעזוע אך לא יצאה ממנו: קרן המטבע הבינ״ל הורידה את תחזית הצמיחה העולמית ל־3% ב־2026 והעלתה את תחזית האינפלציה ל־4.7%. הביקוש לטכנולוגיות בינה מלאכותית והסתגלות שרשראות האספקה מיתנו את הפגיעה ממשבר האנרגיה במזה״ת, אך הסחר העולמי צפוי להאט. התחזית מניחה פתיחה הדרגתית של מצר הורמוז, ולכן חידוש הלחימה עלול לערער במהירות את ההתאוששות.

ד. נאט״ו הופכת את הבינה המלאכותית לתשתית לחימה: בפסגת קידמה הברית רשתות פיקוד ושליטה המשלבות בינה מלאכותית, חיישנים, רחפנים ומערכות תקיפה, במטרה לקצר את הזמן שבין זיהוי איום לקבלת החלטה מבצעית. התפיסה נשענת במידה רבה על לקחי המלחמה באוקראינה ומעבירה את הבינה המלאכותית ממעמד של כלי עזר למרכיב מרכזי בהגנת האגף המזרחי. השינוי צפוי להעמיק את התלות בנתונים, בתשתיות ענן ובחברות טכנולוגיה פרטיות, ולכן התחרות בתוך הברית לא תהיה רק על ייצור אמל״ח, אלא גם על השליטה בכוח המחשוב, במודלים ובתקנים שיעצבו את שדה הקרב העתידי.

משברים ופוליטיקה פנימית

א. המירוץ הצרפתי נפתח מחדש: בית המשפט לערעורים בצרפת אישר את הרשעת מנהיגת הימין הלאומי בשימוש פסול בכספי הא״א, אך קיצר את תקופת הפסילה באופן שמאפשר לה להתמודד בבחירות לנשיאות ב־2027. ההרשעה נותרה בתוקף והיא צפויה לערער לערכאה הגבוהה ביותר. ההחלטה מעבירה את מרכז הכובד מהשאלה המשפטית לשאלה האם המרכז והשמאל יצליחו להתאחד מול מפלגה שמובילה בסקרים.

ב. זימבבואה משנה את כללי המשחק: נשיא המדינה חתם על תיקון חוקתי הדוחה את הבחירות מ־2028 ל־2030 ומאריך בהתאם את כהונתו. התיקון גם מבטל את הבחירה הישירה לנשיאות ומעביר את ההכרעה לידי הפרלמנט. הממשלה מציגה את המהלך כאמצעי ליציבות, בעוד מתנגדיו רואים בו פגיעה ישירה ביכולת הציבור להחליף את השלטון.

ג. הפילוג חוזר לוותיקן: קבוצה קתולית שמרנית הסמיכה ארבעה בישופים ללא אישור האפיפיור, ובעקבות זאת הכריז הוותיקן כי אותה קבוצה אינה שייכת עוד לכנסייה. הצעד מבטל הקלות שניתנו לקבוצה בעבר ומעמיד את הכמרים והמאמינים המזדהים עמה בפני בחירה בין קבלת סמכות האפיפיור לבין פעילות מחוץ למסגרת הקתולית המוכרת. המשבר משקף גם את המתח הרחב יותר בין זרמים שמרניים לבין הנהגת הכנסייה.

אך טוב וחסד, Geopolitics Lab