עדכונים שבועיים

המכנה המשותף לאירועי השבוע הוא פגיעה בנתיבי אנרגיה וסחר. החות׳ים תוקפים את נמל התעופה בריאד ומאיימים על ארמקו, איראן משאירה את הורמוז סגור, ורחפנים פוגעים בספנות מול חופי בולגריה.

כמה מההתפתחויות שנבנו בחודשים האחרונים עברו השבוע משלב של הצהרות ומגעים להפעלה מעשית. ברית מכה הופעלה לראשונה בעקבות התקיפות על סעודיה, בעוד ריאד חזרה למערכה אווירית רחבה בתימן וארה״ב ממשיכה לרכז כוחות מול איראן במקביל לערוץ תיווך שעדיין פתוח.

ארה״ב השלימה את נסיגתה מעיראק לאחר 12 שנות פעילות נגד דאעש, בעוד צרפת הרחיבה את הסיוע להגנת תשתיות הנפט הסעודיות. במקביל, רוסיה החריפה את האיום הגרעיני סביב קלינינגרד, ובבריטניה נחקר ניסיון פגיעה סמוך לבסיס אמריקאי ששימש למשימות הקשורות לאיראן.

שבוע העצרת בניו יורק הפך לצומת של ערוצי מגע מקבילים: שיחות אמריקאיות–איראניות בתיווך קטרי בשולי האו״ם סביב הורמוז, הסכם ביטחון ארקטי בין ארה״ב, דנמרק וגרינלנד, ומסלול הפסקת אש אנרגטית שהציע זלנסקי לטראמפ.

השבוע המלחמה במזה״ת הרחיבה את השפעתה משני מצרי השיט המרכזיים גם לעומק סעודיה, לתשתיות האנרגיה ולכלכלה העולמית. רחפן שיורט מדרום למכה הפך את ביטחון הערים הקדושות לסוגיה אזורית, שחיקת מלאי המיירטים אילצה את ריאד לפנות לסיוע מבחוץ, והפגיעה בצינור מזרח–מערב המחישה שגם הנתיב שנועד לעקוף את הורמוז חשוף לתקיפה.

השבוע המלחמות המתמשכות הרחיבו את השפעתן מעבר לזירות שבהן החלו. הפגיעה במכליות בהורמוז החריפה, החות׳ים חזרו לתקוף בסעודיה ובמקביל התקדמו לאורך החוף התימני של הים האדום, ואוקראינה הגיעה לראשונה לעורף תעשיית הגז ביאמל, יותר מ־3,000 ק״מ מהחזית.

השבוע כמה מהלכים שנבנו בחודשים האחרונים קיבלו ביטוי מוסדי ומעשי. ארה״ב הסירה את סוריה מרשימת המדינות תומכות הטרור והעמיקה את המעורבות הישירה שלה בתעשיית הנפט בוונצואלה, בעוד ברית מכה הקימה מזכירות קבועה בריאד.

השבוע כמה עימותים החלו להשפיע באופן ישיר על זירות הרחוקות מהמקום שבו החלו. המלחמה באיראן הביאה את ארה״ב להעביר נושאת מטוסים מהאינדו פסיפיק למזה״ת, החריפה את המחלוקת עם סין על הסחר עם טהראן והביאה מדינות באירופה לבחון הגנה על השיט בהורמוז מחוץ למסגרת נאט״ו.

השבוע כמה מדינות הרחיבו את הפעילות הביטחונית והכלכלית שלהן מעבר לגבולותיהן. יפן קיבלה גישה לשטחי ניסוי באוסטרליה, ארה״ב פתחה את הסייבר ההתקפי גם לחברות פרטיות, ומדינות המפרץ פעלו להרחיב את יכולתן להחזיק ולספק נפט מחוץ לאזור.

השבוע נרשמו כמה שינויים במבנה היחסים האזוריים: סעודיה, טורקיה ופקיסטן חתמו על הסכם הגנה הדדי, רוסיה וסוריה הסדירו מחדש את הנוכחות הרוסית במדינה, וסין קיימה לראשונה תרגיל ימי עם מדינה נוספת במרחב שממזרח לטאיוואן.

השבוע התרחבו כמה מן העימותים המרכזיים מעבר לזירות שבהן החלו. המאבק במצר הורמוז עבר גם לשאלת הפיקוח על נתיב השיט וגביית דמי מעבר, הסנקציות נגד רוסיה החלו לאיים גם על המדינות הרוכשות ממנה אנרגיה, וצפ״ק העמיקה את התמיכה המבצעית במלחמה באוקראינה.

השבוע לא נוצרה מגמה גלובלית חדשה אחת, אך כמה תהליכים קיימים עברו שלב. העימות בין ארה״ב לאיראן המשיך להתרחב למדינות ולתשתיות נוספות, אוקראינה העבירה את התקיפות בעומק גם אל מערכות המסחר הרוסיות, והלחץ הסיני בים סין הדרומי החריף.

השבוע האחרון המחיש כי השליטה במערכות נעשית חשובה כמעט כמו השליטה בשטח. החות׳ים הרחיבו את האיום על נתיבי האנרגיה ממצר הורמוז גם לים האדום, ארה״ב ממשיכה להפוך טכנולוגיה גרעינית ורכיבי תקשורת לכלי תחרות אסטרטגי, ואוקראינה החליפה את צמרת הפיקוד הצבאי תחת לחץ ציבורי.

השבוע האחרון המחיש כי השליטה העולמית אינה נמדדת עוד רק בגבולות ובצבאות, אלא במצרי ים, בכורים גרעיניים, בלוויינים, במרכזי נתונים וביכולת לייצר מערכות מתקדמות באופן עצמאי.

השבוע האחרון המחיש כיצד התחרות הגלובלית עוברת מהצהרות על עקרונות לשליטה מעשית בתשתיות, בייצור ובמוסדות. ברית נאט״וֹ תרגמה את החשש מרוסיה להתחייבויות כספיות, רכש אמל״ח והשקעה בבינה מלאכותית והעמקת הקשר עם אוקראינה; קייב הפכה את מתקני האנרגיה הרוסיים לזירת לחימה מרכזית; וסין המשיכה להרחיב בהדרגה את הפעילות האגרסיבית סביב טאיוואן.

עידן ההסכמים הרחבים ממשיך לגווע, ואת מקומו תופסת מלחמת הישרדות ריאליסטית שבה כל שחקן דואג אך ורק לעצמו. אנו חיים במציאות שבה המערכת הבינ״ל מתפרקת למרכיביה הבסיסיים ביותר: ממדינות אירופה שעוקפות את מוסדות הא״א לטובת בריתות ביטחוניות דו צדדיות, דרך גירוש המוני ואלים של מהגרים בהודו ובדרום אפריקה, ועד לניסיונות של איראן לעקוף את החוק הימי.

מסך העשן הדמוקרטי מתפוגג, ובמקומו עולה ריאליזם קר, כוחני ונטול סנטימנטים. גיליון זה משרטט מציאות שבה מנהיגי העולם מוותרים על גינונים ליברליים לטובת הישרדות פוליטית כירורגית: מאירופה שרומסת את ערכי זכויות האדם של עצמה, דרך קריסתו המהירה של המרכז-שמאל בבריטניה, ועד לניצחון הימין בקולומביה.

הסדר העולמי החדש לא נבנה על ערכים, אלא על דמי חסות ("פרוטקשן"), אילוצים פוליטיים וכלכלת מלחמה. גיליון 116 חושף כיצד עסקת הפסקת האש המתגבשת בין ארה"ב לאיראן אינה ניצחון דיפלומטי, אלא אקזיט ציני שנועד לשרת את קמפיין הבחירות של טראמפ, תוך הפקרת האינטרסים של ישראל ואילוץ מדינות המפרץ לממן את שיקומה של טהרן.

אשליית ההסכמים של וושינגטון מתנפצת מול חילופי אש במזרח התיכון ומרד בקונגרס; אשליית העצמאות הביטחונית של אירופה קורסת עם ביטול פרויקט מטוס הקרב המשותף; ואשליית היציבות מבית נשרפת במהומות בבריטניה, בקשמיר ובקונגו.

בעוד העולם מתרגל למציאות של "אינפלציית סנקציות" וניהול משברים באמצעות חנק כלכלי, גיליון זה חושף את השלב הבא בהתפרקות הסדר הישן: הפרטת הביטחון הלאומי ופיצול מטריית ההגנה המערבית.

המערכת הגלובלית ממשיכה לעבור למהלכים כוחניים ואימוץ ׳ריאל-פוליטיק׳ קר. ואקום המנהיגות הבינ״ל ושחיקת המוסדות הקיימים כבר אינם מוגבלים לקווי חזית מרוחקים; הם מחלחלים פנימה ומפרקים את הלכידות הפנימית של המדינות עצמן.

בעולם שבו הבריתות ההיסטוריות נשחקות, 'אינפלציית הסנקציות' ודחיית מודל התלות ההומניטרית שאפיינו את גיליון 111, מתורגמים כעת בגיליון 112 למהלכים כוחניים של הגנה עצמית וניהול סיכונים מתוחכם.

בעולם שבו הבריתות ההיסטוריות נשחקות תחת לחצי מכסים ואיומים צבאיים, הפרגמטיזם הופך למצפן המרכזי. גיליון זה מדגים כיצד מדינות 'הדרום הגלובלי' ואירופה כאחד דוחקות הצידה נאמנויות ישנות לטובת אינטרסים קרים: מספרד הקוראת לצבא אירופאי עצמאי ועד לנרמול היחסים של בריסל עם סוריה.

בעידן של "חיכוך כרוני", הכלכלה והטכנולוגיה מתחילות תהליך הלאמה לטובת הביטחון הלאומי, בעוד זעזועי המלחמה במזה״ת, למרות הפסקת האש, ממשיכים להכות בגלי הדף עולמיים.

העולם עובר למגננה אקטיבית, צבאית, כלכלית וטכנולוגית, במערכת שבה גיאוגרפיה ותשתיות פיזיות הפכו לנשק המכריע. קריסת הסדר המוסדי הישן משתקפת היטב בזינוק ההיסטורי של הוצאות הביטחון הגלובליות ל-2.9 טריליון דולר, אך המערכה מתנהלת כיום לא פחות על עורקי הכלכלה.

הסדר העולמי הישן אינו קורס אל תוך ואקום, אלא מוחלף בזמן אמת על ידי ארכיטקטורות מקבילות. גיליון זה ממחיש כיצד מלחמת ההתשה במפרץ מתפקדת כמאיץ אסטרטגי למגמה זו: בזמן שאירופה מנתקת תלויות ביטחוניות מוושינגטון ומשחררת חסמים רגולטוריים לטובת, חלק מדינות אסיה ואפריקה ממסדות אפיקי סחר עוקפי-דולר, וסין ממשיכה לאתגר את שרשראות האספקה המסורתיות.

בעידן של חיכוך כרוני ומשברי אנרגיה, האידיאולוגיה הופכת למותרות שמדינות אינן יכולות עוד להרשות לעצמן. גיליון 107 משרטט מערכת גלובלית שפועלת מתוך הישרדות ופרגמטיות קרה: וושינגטון גונזת עקרונות ומסירה סנקציות מעל ונצואלה רק כדי להזרים נפט לשווקים; אירופה מתחמשת במנותק מהמטריה האמריקאית; וממשלות בקנדה ואירלנד מקריבות עקרונות פיסקליים כדי לשרוד את זעם הבוחרים.

המערכת הבינ״ל עוברת מניהול משברים תחומי-זמן למציאות של חיכוך כרוני. גיליון 106 מדגים כיצד קווי העימות נמתחים הרבה מעבר לשדות הקרב הפיזיים, וחודרים גם לליבת הפעילות הכלכלית: מתקריות של לוחמת צללים ושיבושי תקשורת באירופה, דרך חנק אסטרטגי של גז הליום לתעשיית השבבים, ועד לזינוק במכסי מגן ופרוטקציוניזם אמריקאי.

במקביל לחג החירות, הגיליון הנוכחי משקף את המאמץ הגלובלי של מדינות להשתחרר מתלויות היסטוריות, אך מגלה כי לעיתים השחרור מגורם אחד מוביל לשעבוד לאחר. כך בעוד שהמשבר סביב מצר הורמוז הופך לרב-תחומי, הודו חוזרת ל׳זרועות׳ רוסיה בהסכמה אמריקאית ומדגישה את מציאות שבה מחירי האנרגיה הגבוהים במזה"ת מממנים את המלחמה הרוסית באוקראינה, על אף ההצלחה האוקראינית בשדה הקרב.

ארכיטקטורת הביטחון והסחר הגלובלית חווה שחיקה מואצת, כאשר מעצמות וגופים עצמאיים מחשבים מסלול מחדש הרחק מהתלות בוושינגטון. לנוכח חוסר יציבות מבית ומבחוץ, הא״א מרחיב את אחיזתו העצמאית דרך בריתות סחר היסטוריות באפריקה, אוסטרליה ואמל"ט.

עדכון זה ממפה מציאות שבה תקיפה פיזית באיראן מוחקת מיליארדים משווי חברות הטק, אינטרסים של פוליטיקה פנימית בארה"ב מממנים את המלחמה של פוטין באוקראינה, ומדינות כמו קנדה, זימבבואה וגרמניה לוקחות את ביטחונן (הצבאי והכלכלי) לידיים במקום להמתין לסדר עולמי מחודש.

אנו נמצאים בנקודת זמן שבה תקיפה ביטחונית במפרץ הפרסי, מאבק משפטי על פיתוח מודלי AI בארה"ב, והסכם כרייה באוסטרליה, הם כולם חלק מאותה משוואה אסטרטגית, משום שגבולות הגזרה בין ביטחון לאומי, חוסן שרשראות האספקה וחדשנות טכנולוגית נמחקו לחלוטין.

בעוד שהמזה״ת מצוי בעיצומו של רצף אירועים ביטחוניים בקנה מידה עצום שעשוי לשנות את פני האזור, חשוב להדגיש כי שאר חלקי המערכת הבינ״ל מנצלים את הוואקום כדי לייצר מציאות חדשה.

עוצמת ההתנגשות בין מערכות המשפט לדרג הפוליטי והשלטוני שברה השבוע שיאים. בעוד שבארה"ב בית המשפט העליון בלם את דוקטרינת הסחר הנשיאותית, בברזיל הרשות השופטת מסתבכת בשחיתות שמחזקת את הפופוליזם, ובדרום קוריאה נשיא לשעבר נשלח למאסר עולם – מנהיגי העולם מבינים שהמשברים בבית מקרינים ישירות על העוצמה הגיאופוליטית בחוץ, ומנסים לפעול בהתאם.