העדכון השבועי 106

המערכת הבינ״ל עוברת מניהול משברים תחומי-זמן למציאות של חיכוך כרוני. גיליון 106 מדגים כיצד קווי העימות נמתחים הרבה מעבר לשדות הקרב הפיזיים, וחודרים גם לליבת הפעילות הכלכלית: מתקריות של לוחמת צללים ושיבושי תקשורת באירופה, דרך חנק אסטרטגי של גז הליום לתעשיית השבבים, ועד לזינוק במכסי מגן ופרוטקציוניזם אמריקאי. התלכדות המגמות הללו, יחד עם שחיקת הסולידריות בנאט"ו והמשך התרחבות המרוץ הבין-מעצמתי לחלל ולארקטי, מאותתת כי "האזור האפור" התרחב לכל רחבי הגלובוס. ניהול סיכונים אפקטיבי דורש כיום הפנמה שהחיכוך הגיאופוליטי אינו אירוע קיצון חולף, אלא סביבת העבודה החדשה עצמה.

דינמיקות גיאופוליטיות

א. משבר הברית הטרנס-אטלנטית: המערכה באיראן חושפת נתק אסטרטגי יוצא דופן בתוך נאט״ו, כפי שממחישים איומיו של טראמפ לפרוש מהברית לצד סירובן של ספרד, אוסטריה ואיטליה לאפשר מעבר מטוסי קרב אמריקאיים בשטחן. לאור זאת, מזכ"ל נאט"ו יגיע לוושינגטון בניסיון לאחות את הקרעים, בעוד מדינות אירופה (בהובלת בריטניה) מאותתות כי הן מעדיפות סולידריות יבשתית והימנעות מהסלמה על פני נאמנות היסטורית לתכתיבים אמריקאיים.

ב. דיפלומטיה אוקראינית רב-זירתית ועיצוב "היום שאחרי": קייב פועלת במקביל בשתי חזיתות גיאופוליטיות כדי להבטיח את עתידה. מחד, היא מקדמת שיחות מול ארה"ב ונאט"ו על ערבויות ביטחון אסטרטגיות ליום שאחרי המלחמה, תוך מינוף הניסיון המבצעי האוקראיני. מאידך, היא יוזמת מהלכים תקדימיים במזה"ת, דוגמת ביקורו של זלנסקי בסוריה ופגישתו עם אחמד א-שרע, במטרה לנתק את דמשק סופית מחסות הקרמלין.

ג. המשך התרחבות החזיתות האסטרטגיות - בחלל ובארקטי: המאבק הבין-מעצמתי גולש הרחק מחוץ לגבולות המסורתיים ומייצר מגמה של קיבוע נוכחות. כך, במקביל לשיגור משימת "ארטמיס 2" לירח (שנועדה להבטיח דומיננטיות מערבית בכלכלת החלל העתידית), ארה"ב מקדמת מגעים מתקדמים עם דנמרק להפעלת שלושה בסיסים צבאיים נוספים באזור הארקטי (גרינלנד). כל זאת על רקע מאמצים סיניים ורוסיים ארוכי טווח בשני הממדים.

ביטחון ואיומים

א. גלי ההדף של המערכה באיראן: דו"ח של האו"ם מעריך כי המערכה תמחק קרוב ל-200 מיליארד ד׳ מכלכלות מדינות ערב. כמענה, גופים כקרן המטבע והבנק העולמי מקימים כוח משימה לניהול המשבר, בעוד מדינות כאינדונזיה וסנגל כופות קיצוב דלק ואוסרות טיסות שרים.

ב. לוחמה א-סימטרית וזליגת החיכוך באירופה: המערכה באוקראינה הופכת למלחמת התשה החורגת מגבולותיה הפיזיים ומייצרת חיכוך מתמיד בין רוסיה לא״א ונאט"ו. מחד, קייב מפעילה לוחמה א-סימטרית מוצלחת ומשתקת מסופי נפט רוסיים אסטרטגיים בים השחור באמצעות כטב"מים כדי לקבע את החזית. מנגד, גלי ההדף ממשיכים לחלחל לתוך אירופה: חדירת כטב"מים אוקראינים לשטח פינלנד – אירוע שחייב הזנקת מטוסי קרב ונגרם ככל הנראה משיבושי לוחמה אלקטרונית (GPS) – ממחיש את הנפיצות וסכנת ההסלמה כתוצאה מ"טעויות חישוב" בשוגג. במקביל, מוסקבה מעצימה את הפעילות החשאית שלה ביבשת, כפי שעולה מגירוש דיפלומט רוסי מבריטניה באשמת ריגול כלכלי שנועד לעקוף סנקציות.

כלכלה וסחר

א. מלחמת הסחר 2.0 (מכסים ופרוטקציוניזם): הבית הלבן מעדכן את שיטת חישוב המכסים על מתכות (אלומיניום ופלדה) לצד הטלת מכס של 100% על תרופות פטנט מיובאות, צעדים שנועדו לאלץ חברות רב-לאומיות להעביר קווי ייצור לתוך ארה"ב. מדיניות זו מאלצת משקיעים לתמחר מחדש את סיכוני הייצור הגלובלי.

ב. חנק שרשראות האספקה - הליום ומינרלים: סגירת מצר הורמוז מכה בבטן הרכה גם של תעשיית ההייטק. מחסור חמור בהליום (שליש ממנו מיוצר בקטאר) מתחיל להשבית פסי ייצור של שבבים בעולם. במקביל, צרפת ויפן חתמו על ברית לאספקת מינרלים קריטיים שנועדה לעקוף את השליטה הסינית.

ג. בינה מלאכותית – בין רגולציה לאיום אסטרטגי: סכנות הבינה המלאכותית הופכות למוחשיות. חברת "אנתרופיק" הודיעה כי הגבילה את השימוש במודל ׳מיתוס׳ שפיתחה, לאחר שהתברר כי הוא מסוגל לעקוף חומות אבטחה ולשתק מערכות הגנה. האירוע ממחיש את המאבק המוסדי לייצר רגולציה לטכנולוגיה שמתפתחת בקצב אקספוננציאלי, ללא גיבוי פילוסופי - רעיוני מחד ומדיני – רגולטורי מאידך.

משברים

א. שינויים דמוגרפיים ושלטוניים באסיה: בוייטנאם נבחר נשיא חדש במהלך המבטל את מודל "ביזור הסמכויות", בעוד שבסין גל הטיהורים מגיע לשיא עם חקירת חבר בכיר בפוליטביורו. במקביל, הודו פותחת במפקד אוכלוסין דיגיטלי (כולל מיפוי "קאסטות"), צעד שעלול להצית מחדש מתחים חברתיים בתת-היבשת, אך גם עשוי לסייע בתכנון עתידי.

ב. קריסת משילות כזרז לאי-יציבות גלובלית: משברים הומניטריים וקריסת מוסדות במדינות חלשות הופכים למוקדי סיכון גיאופוליטיים שמשליכים ישירות על מעצמות המערב. קריסת המשילות בהאיטי מחייבת התערבות ומתיחה של כוח בינלאומי בניסיון לבלום את שלטון הכנופיות, בעוד אסונות ההגירה בים התיכון (טביעת עשרות פליטים) ממשיכים להזין את הקיטוב הפוליטי הפנימי באירופה ולעצב את מדיניות הגבולות של הא״א.

אך טוב וחסד, Geopolitics Lab