עצמאות אסטרטגית ולחץ כלכלי

בעולם שבו הבריתות ההיסטוריות נשחקות תחת לחצי מכסים ואיומים צבאיים, הפרגמטיזם הופך למצפן המרכזי. גיליון זה מדגים כיצד מדינות 'הדרום הגלובלי' ואירופה כאחד דוחקות הצידה נאמנויות ישנות לטובת אינטרסים קרים: מספרד הקוראת לצבא אירופאי עצמאי ועד לנרמול היחסים של בריסל עם סוריה. כך, בזמן שחוסר יציבות פוליטית מערער ממשלות בגלל משברי המאקרו, ביקורו של טראמפ בסין מסמן ניסיון, אולי אחרון, לייצר תיאום בין המעצמות בטרם הפיצול יהפוך לעובדה מוגמרת. השורה התחתונה ברורה, במערכת שבה כל משאב – מאנרגיה ועד פאנלים סולאריים – הפך לנשק, העצמאות האסטרטגית חייבת להיות הערך המוביל.

דינמיקות גיאופוליטיות

א. פרגמטיות של נפט על חשבון דמוקרטיה (ונצואלה): חמישה חודשים לאחר שהדיחה בכוח את ניקולאס מדורו, ארה"ב מותירה על כנו את מבנה המשטר הדיקטטורי, וכתוצאה מכך התמיכה הציבורית המקומית בארה"ב התרסקה מ-92% ל-47%. המהלך ממחיש את הריאל-פוליטיק הנוקשה הנוכחי של וושינגטון: תעדוף ענקיות האנרגיה המערביות וייצוב שוק הנפט דוחקים לחלוטין הצידה שיקולים אחרים.

ב. הא״א מנרמל יחסים עם סוריה: בריסל מודיעה על חידוש מלא של הסכמי הסחר והכלכלה עם דמשק (שהוקפאו מאז 2011). זהו שינוי וקטור אסטרטגי של אירופה, שעוברת ממדיניות של סנקציות למדיניות של שיקום כלכלי אקטיבי, בניסיון לייצב את יחסיהם עם המזה״ת, ככל הנראה על מנת מנוע גלי פליטים עתידיים ולגוון את רשת הקשרים .

ביטחון ואיומים

א. התנתקות ביטחונית באירופה (ספרד): שר החוץ הספרדי קרא בגלוי להקמת צבא אירופאי עצמאי, בנימוק שמטרה זו נחוצה כדי שאירופה לא תהיה נתונה ל"כפייה באמצעות מכסים או איומים צבאיים" מצד ארה"ב. האמירה הזו מתרגמת את חוסר האמון בברית הטרנס-אטלנטית לדרישה אופרטיבית לכוח הגנה ריבוני.

ב. הוצאות הביטחון של טאיוואן מזנקות: הפרלמנט בטאיפיי אישר תוספת תקציב של 24.8 מיליארד ד׳ לעשור הקרוב, בדגש על הצטיידות במערכות הגנה אווירית ובדגש על ייצור נשק מקומי. זהו נדבך נוסף במרוץ החימוש הפסיפי, מתוך הבנה שערבויות זרות כבר אינן מספיקות ללא תשתית הגנה עצמאית.

ג. נסיגת המעצמות והפרטת האלימות: העלייה המתמדת בהיקף הנפגעים מעימותים פנימיים ופעילות קרטלים (שהשבוע התרחשו בין היתר בקולומביה, פקיסטן וניגריה) אינה אוסף של אירועים מקומיים, אלא סימפטום ישיר של ואקום גלובלי. בעוד המעצמות ממוקדות במלחמות סחר ובשמירה על נתיבי שיט אסטרטגיים, נשחקת יכולתן לספק חסות ביטחונית באזורים אלו. התוצאה היא קריסת המשילות המקומית והתעצמותם של שחקנים תת-מדינתיים המנצלים את היעדר הקשב הבינלאומי.

כלכלה וסחר

א. כאוס המכסים בארה"ב: פאנל שופטים פדרלי פסק כי מכסי ה-10% שהטיל טראמפ בלתי חוקיים, מה שגרר ביטול מיידי שלהם והחזר צפוי של עשרות מיליארדי דולרים ליבואנים. עבור חברות סחר ושרשראות אספקה, הפסיקה מייצרת תנודתיות קיצונית בתמחור, אך גם מוכיחה כי בתי המשפט מהווים עדיין בלם אפקטיבי למדיניות הפרוטקציוניזם של הבית הלבן.

ב. אתיופיה כ"צינור" לעקיפת מכסים סיניים: חברות אנרגיה אמריקאיות הגישו תלונה למשרד המסחר נגד יצרניות סולאר סיניות, בטענה להקמת מפעלי "קש" באתיופיה במטרה להתחמק ממכסי הסחר של וושינגטון. המנגנון פועל באמצעות שינוע רכיבים מסין לאתיופיה, הרכבתם הסופית שם, וייצואם לארה"ב תחת התווית "תוצרת אתיופיה" הפטורה ממכס, מהלך שהזניק את הייצוא האתיופי בתחום מאפס ל-300 מיליון ד׳ בתוך חצי שנה בלבד.

ג. המאבק על הכלכלה האפריקאית: נשיא צרפת חשף תוכנית השקעות אירופאית בהיקף 27 מיליארד ד׳ לפרויקטים ברחבי אפריקה. המהלך נועד להוות משקל נגד לחדירה הכלכלית הסינית והאמריקאית ליבשת, ומאותת כי מדינות "הדרום הגלובלי" דורשות כעת מודל של רווח-הדדי (Win-Win) במקום פיתוח מבוסס-תלות כפי שהיה מקובל בעבר.

ד. הנשקת הכלכלה ו"אינפלציית הסנקציות": ארה"ב והא״א ממשיכים לבסס את הסנקציות הכלכליות כנשק הגיאופוליטי הזמין ביותר. ביממה אחת הוטלו סנקציות על תאגיד צבאי בקובה, בכירים במיליציות בעיראק, אזרחים ישראלים וחברות סיניות הסוחרות עם איראן. עם זאת, השימוש הסיטונאי בכלי זה מאיץ יצירת שרשראות אספקה חלופיות עוקפות-מערב, השוחקות בהדרגה את אפקטיביות ההרתעה של וושינגטון ובריסל.

משברים

א. שיתוק כלכלי יזום בהודו: כתוצאה ממחסור באנרגיה עקב המשבר במזה״ת, ראש ממשלת הודו הורה לתושבים לעבור לעבודה מהבית, לצמצם תחבורה, ודרש מהחקלאים לחתוך ב-50% את השימוש בדשנים. זהו הביטוי המוחשי ביותר להדף המלחמה: חסימת נתיב שיט אחד מאלצת כלכלת ענק לעצור בפועל את פסי הייצור שלה כדי לחסוך בתשומות.

ב. שחיתות אוקראינית מאיימת על הון אירופאי: הרשות למלחמה בשחיתות בקייב האשימה את ראש הסגל לשעבר של זלנסקי בהלבנת הון בהיקף של 10 מיליון ד׳. חשיפת שחיתות בדרג כה בכיר מספקת תחמושת פוליטית מיידית למדינות וגורמים בא״א השוקלים לעצור או לעכב הזרמת כספי סיוע נוספים, מה שעשוי לשחק לידיה של רוסיה.

ג. זעזועי המאקרו מתורגמים לחוסר יציבות פוליטית: גל של חוסר יציבות פוליטית, במקביל להחרפת משברי האנרגיה. מתבוסת מפלגת השלטון בבריטניה, דרך איום ההדחה נגד נשיא דרום אפריקה, ועד לכאוס הפוליטי בפיליפינים – אנו עדים ל"תשלום החוב" הפוליטי על משברי המאקרו. במציאות של אינפלציה וחיכוך כרוני, ממשלות מתקשות לספק יציבות בסיסית, מה שמוביל למחזורי שלטון קצרים ולדעיכת יכולתן של מעצמות לייצר בריתות ארוכות-טווח עם מנהיגים מקומיים.

אך טוב וחסד, Geopolitics Lab