ריבונות טכנולוגית ושיבושים בשרשראות האספקה

בעידן של "חיכוך כרוני", הכלכלה והטכנולוגיה מתחילות תהליך הלאמה לטובת הביטחון הלאומי, בעוד זעזועי המלחמה במזה״ת, למרות הפסקת האש, ממשיכים להכות בגלי הדף עולמיים. גיליון 110 משרטט מציאות שבה פגיעותן של שרשראות האספקה מכתיבה את המדיניות, ומדינות נסוגות אל הגנה עצמית אגרסיבית תוך פירוק נכסי הגלובליזציה: ארה"ב מנשקת את מודלי הבינה המלאכותית שלה ונסוגה צבאית מגרמניה, אירופה מתחילה לבנות כוח ימי נפרד, ומאע״מ מפרקת את קרטל אופ"ק. במקביל, מצור ההליום מאיים על תעשיית השבבים, וקריסת חברת תעופה אמריקאית חושפת את שבריריות המגזר העסקי אל מול תנודתיות בשוק האנרגיה. בעולם שאיבד את רשתות הביטחון המוסדיות שלו, בו כל משאב הפך לנשק פוטנציאלי, הגידור התפעולי והעצמאות האסטרטגית הם כורח קיומי.

דינמיקות גיאופוליטיות

א. שבר צבאי וכלכלי בברית הטרנס-אטלנטית: הפנטגון הודיע על נסיגת 5,000 חיילים אמריקאים מגרמניה, בעקבות סירובה של ברלין לקחת חלק התקפי במערכה באיראן. במקביל, טראמפ מאיים להטיל מכס של 25% על רכבים ומשאיות מהא״א. השילוב של נסיגה ביטחונית ואיומי סחר מסמן למנהיגים באירופה את התבססותה של דוקטרינה אמריקאית חדשה, שבה בעלות ברית היסטוריות נתונות ללחץ דו-ראשי. בתגובה, אירופה נדחקת לעצמאות ביטחונית, שבאה לידי ביטוי בהקמת כוח משימה ימי מולטילטרלי בהובלת בריטניה במנותק מארה"ב.

ב. נטישת אופ"ק ופירוק קרטל האנרגיה: מאע״מ הודיעה על פרישה מארגון אופ"ק ואופ"ק+, בטענה להיעדר תמיכה פוליטית וצבאית מצד מדינות המפרץ מול התקיפות האיראניות. זוהי רעידת אדמה בשוק האנרגיה המשחררת אותם ממכסות ייצור, ומסמלת את סוף עידן הקולקטיב במפרץ לטובת אינטרסים לאומיים אינדיבידואליים. מגמה זו משתלבת בגל רחב יותר של התפרקות מוסדות מסורתיים וחיפוש אחר בריתות אד-הוק מבוססות אינטרסים נקודתיים.

ג. דיפלומטיית המינרלים של סין מול ארה"ב: המרוץ להבטחת מתכות נדירות חושף אסטרטגיות מנוגדות של המעצמות מול אפריקה. סין, במטרה לבצר את המונופול שלה בשרשראות האספקה, הסירה מכסי ייבוא מ-53 מדינות באפריקה, תוך שהיא ממצבת את עצמה כשותפת סחר עסקית וללא התניות פוליטיות. מנגד, ארה"ב מנסה לשבור את הדומיננטיות הסינית באמצעות מינוף כוחה המוסדי, והציעה לזמביה סיוע רפואי שהותנה בגישה מועדפת למכרות נחושת. הצעד של זמביה, שדחתה את ההצעה האמריקאית, ממחיש את שינוי מאזן הכוחות: מדינות "הדרום הגלובלי" כבר לא מסתפקות בנדבות, אלא מנצלות את התחרות הבין-מעצמתית כדי לדרוש שותפות מסחרית קרה תוך שמירה על ריבונותן.

ד. ההצהרות אל מול מציאות השטח (רוסיה-אוקראינה): למרות התמיכה הפומבית בהפסקת אש בחג מאי שעלתה בשיחת טראמפ-פוטין, המציאות בשטח נותרה אלימה עם מתקפות כטב"מים רוסיות מתמשכות. זהו שיעור בהתעלמות מ"רעשי כותרות": כל עוד כוחות צבא אינם נסוגים וסנקציות כלכליות אינן מוסרות, הצהרות דיפלומטיות נותרות כלי ריק שאין להתבסס עליו.

ביטחון ואיומים

א. אסיה עוברת למגננה אקטיבית: ביפן ממשיך להתגבר הלחץ הפוליטי לביטול "סעיף 9" החוקתי (האוסר על החזקת צבא התקפי), במטרה לאפשר היערכות מעשית מול סין וסיוע לבעלות ברית. במקביל, טוקיו מנהלת משא ומתן לאספקת ספינות מלחמה לפיליפינים.

ב. הלאמת בינה מלאכותית כנכס ביטחוני: הבית הלבן מאשים ישויות סיניות ב"גניבה תעשייתית" של מודלי AI באמצעות ״זיקוק טכנולוגי״. במקביל, הממשל שוקל לחייב חברות טכנולוגיה פרטיות להעביר מודלים מתקדמים לאישור ביטחוני טרם שחרורם לציבור. מהלך זה ניתן לפרש כהפיכתה הרשמית של הבינה המלאכותית ממוצר צריכה אזרחי לנשק אסטרטגי המפוקח ישירות על ידי המדינה.

ג. נטל ההתחמשות במפרץ: הוצאות הביטחון של סעודיה זינקו ב-26% ברבעון הראשון של 2026, ודחפו את הגירעון הלאומי לשיא של שמונה שנים. הנתונים ממחישים את המחיר הכבד שגובה החיכוך האזורי השוטף, ואת סכנת השחיקה של חזון הגיוון הכלכלי (Vision 2030) של ריאד.

ד. איים של שת״פ: מבצע עוקץ סייבר משולב ונדיר בהובלת ארה"ב, סין ומאע״מ הביא להפלת רשתות הונאת קריפטו עולמיות ומעצר מאות חשודים. האירוע מדגיש כי גם בשיא עידן ה"חיכוך הכרוני" ומלחמות הסחר, ישנם אינטרסים טקטיים צרים ומשותפים שבהם התיאום עדיין מתפקד.

כלכלה וסחר

א. משבר ההליום ואיום על תעשיית השבבים: הסגר על מצר הורמוז משתק כעת לא רק את הסחר בנפט, אלא כולא כשליש מהיצע ההליום העולמי (המיוצר בעיקר בקטאר). מחירי ההליום הוכפלו, מה שמייצר איום השבתה ממשי על תעשיית המוליכים למחצה (Semiconductors) העולמית, התלויה בו לייצור שבבי בינה מלאכותית.

ב. הון אירופאי במקום סיוע אמריקאי: הא״א אישר סופית הלוואה צבאית בהיקף של למעלה מ-100 מיליארד ד׳ לאוקראינה. המהלך התאפשר לאחר הפסדו של אורבן בהונגריה וחידוש הזרמת הנפט בצינור דרוז'בה. ההון האירופאי מחליף את התלות בסיוע מוושינגטון ומשדר היערכות למלחמת התשה ארוכת שנים ביבשת.

משברים

א. קריסת תאגידים כתוצאה מזעזועי מאקרו: חברת התעופה האמריקאית ספיריט (Spirit) הודיעה על סגירתה המוחלטת – קריסה ראשונה בסדר גודל כזה בארה"ב מזה 25 שנה. החברה תולה את הקריסה בזינוק האדיר בעלויות הדלק הסילוני (עקב המלחמה), מה שמהווה איתות אזהרה ברור על שבריריותם של מודלים עסקיים בעלי שולי רווח צרים אל מול משברי מאקרו.

ב. פצצת זמן אנרגטית באמריקה הדרומית: סכסוך הגבולות בין ונצואלה לגיאנה על חבל אסקיבו העשיר בנפט, שנידון כעת בהאג, חושף התנגשות אינטרסים חריפה. מחד, ענקיות אנרגיה מערביות (דוגמת BP) מזרימות הון לשיקום התעשייה של ממשלת המעבר בוונצואלה, מתוך צורך דחוף בחלופות לנפט מהמזה״ת. מאידך, אותה ממשלה ממש מנצלת את כוחה המחודש כדי לאיים בסיפוח החבל משכנתו. מדובר בפרדוקס גיאופוליטי מסוכן: ההון המערבי שנועד לייצב את משבר האנרגיה העולמי, עלול לממן בסופו של יום משטר שיצית מלחמה אזורית וישתק את עתודות הנפט החדשות של היבשת.

אך טוב וחסד, Geopolitics Lab