העדכון השבועי 122

השבוע לא נוצרה מגמה גלובלית חדשה אחת, אך כמה תהליכים קיימים עברו שלב. העימות בין ארה״ב לאיראן המשיך להתרחב למדינות ולתשתיות נוספות, אוקראינה העבירה את התקיפות בעומק גם אל מערכות המסחר הרוסיות, והלחץ הסיני בים סין הדרומי החריף. לצד זאת הופיעו כלים חדשים בתחרות הבינ״ל: ארה״ב קשרה בין הסכם הגרעין הסעודי לנורמליזציה עם ישראל, השתמשה בזכויות עובדים להצדקת מכסים, וצרפת עברה מפיקוח על תוכן להגבלת עצם הגישה של ילדים לרשתות חברתיות. בברזיל, השימוש בדמות שנוצרה בבינה מלאכותית המחיש כי גם מגבלות משפטיות על פעילות פוליטית ניתנות כעת לעקיפה באמצעים טכנולוגיים.

דינמיקות גיאופוליטיות

א. הגרעין הסעודי הופך למנוף נורמליזציה: ימים לאחר חתימת הסכם לשת״פ גרעיני אזרחי בין ארה״ב לסעודיה, נשיא ארה״ב הודיע כי יישומו מותנה בהצטרפות הממלכה להסכמי אברהם. בכך נוספה להסכם שכבר נחתם דרישה מדינית שלא הוצגה כתנאי רשמי במעמד החתימה. סעודיה ממשיכה להתנות נורמליזציה בהתחלת שיח על מדינה פלסטינית, ולכן המהלך מחבר מחדש בין שלוש סוגיות שנוהלו עד כה במקביל: גרעין אזרחי, יחסי ישראל וסעודיה, והסוגיה הפלסטינית.

ב. המכסים מקבלים הצדקה מוסרית: ארה״ב הטילה מכסים של 10% או 12.5% על רוב היבוא מ־60 שותפות סחר, בטענה שאינן אוסרות או אוכפות באופן מספק יבוא של מוצרים שיוצרו בעבודת כפייה. החידוש אינו בעצם השימוש במכסים, שכבר הפך למדיניות כמעט קבועה, אלא בהפיכת החובה לשמור על נורמות עבודה וזכויות אדם לעילה להטלת מכס רוחבי. המהלך מעניק לוושינגטון כלי נוסף לדרוש שינויי חקיקה ואכיפה ממדינות אחרות, ומרחיב את האפשרות להשתמש בטענות ערכיות לצורכי לחץ מסחרי, גם אם באופן ציני לעיתים.

ג. המשבר בקשמיר עובר לקלפיות: הבחירות האזוריות בחלק הפקיסטני של קשמיר נפתחו תחת אבטחה כבדה לאחר שבועות של מחאות ועימותים. ההצבעה חולקה לשלושה סבבים, מפלגת האופוזיציה המרכזית החרימה אותה בטענה להונאה, ותשתיות תקשורת, תחבורה ובנקאות שובשו. מוקד המחלוקת הוא מושבים המוקצים לנציגי פליטים החיים מחוץ לחבל, שלטענת המוחים מאפשרים לממשלה המרכזית להתערב בהרכב השלטון המקומי.

ביטחון ואיומים

א. ההפוגה עם איראן קורסת בתוך ימים: ארה״ב עצרה זמנית את התקיפות כדי לאפשר מגעים באמצעות מתווכים, אך חידשה אותן לאחר שאיראן שיגרה טילים לעבר כוחות אמריקאיים באזור. התקיפות האמריקאיות כוונו למפקדות, אתרי טילים ומערכי רחפנים של משמרות המהפכה. במקביל, נרשמו פגיעות או ניסיונות פגיעה בירדן, בעיראק ולראשונה גם בנמל במצרים. כישלון ייצוב העימות והתרחבותו ההדרגתית למדינות ולתשתיות שלא היו במרכזו בתחילתו, מציעה בין היתר על האפשרות שהמלחמה נכנסה לשלב כרוני.

ב. החות׳ים פותחים שער אנרגיה שני: החות׳ים תקפו בטילים וברחפנים מתקני נפט בחוף המערבי של סעודיה, לאחר שכבר איימו להטיל הסגר ימי על הממלכה. המתקנים באזור ג׳יזאן וינבוע הם חלק מהיכולת הסעודית להעביר נפט לים האדום ולצמצם תלות במצר הורמוז. החידוש אינו עצם תקיפת סעודיה, אלא הפעלת לחץ על הנתיב החלופי שנועד להגן על ייצוא האנרגיה מפני המשבר במפרץ. במקביל, האמירויות העלו משמעותית את מחיר האנרגיה שהם מוכרים ללקוחותיהם באסיה.

ג. אוקראינה מכניסה את המסחר הרוסי לבנק המטרות: לאחר שהתמקדה בבתי זיקוק, נמלים ומתקנים צבאיים, אוקראינה תקפה מספר מחסנים של חברת המסחר המקוון הגדולה ברוסיה. קייב טענה כי רשת המחסנים שימשה גם להעברת ציוד לכוחות הרוסיים, בעוד מוסקבה הכחישה זאת. לפחות כחמישית מיכולת האחסון של החברה נפגעה או הושבתה זמנית, לצד נפגעים ונזק לסחורות של עסקים קטנים. הרחבת התקיפות לתשתיות מסחר אזרחיות נועדה לפגוע בלוגיסטיקה, אך גם להביא את מחיר המלחמה אל חיי היום־יום של הציבור הרוסי, שבתורו ידרוש מהשלטון לסיימה.

ד. ים סין הדרומי מתקרב לנקודת רתיחה: משמר החופים הסיני הפעיל תותחי מים נגד כלי שיט פיליפיניים ליד שרטון סקרבורו, ובאירוע נוסף סמוך לשרטון תומאס השני נפצעו מלחים פיליפינים. החיכוך באזור אינו חדש, אך ריבוי העימותים בתוך ימים ספורים, המעבר בין שני מוקדי מחלוקת והפגיעה בכוח אדם מצביעים על החרפה בדפוס הלחץ הסיני. האירועים התרחשו במקביל למפגש אזורי שנועד לקדם כללי התנהגות ימיים, והמחישו את הפער בין המאמצים הדיפלומטיים לבין המציאות המבצעית.

כלכלה, טכנולוגיה וסחר

א. המאבק בענקיות הטכנולוגיה הופך לסכסוך סחר: הנציבות האירופית הטילה על גוגל קנס של 890 מיליון אירו בשל העדפת שירותיה במנוע החיפוש והגבלת יכולתם של מפתחי יישומים להפנות צרכנים לאפשרויות תשלום אחרות. ארה״ב טענה כי הא״א מפלה חברות אמריקאיות והזהירה כי הצעדים מסכנים את יציבות יחסי הסחר בין הצדדים. האכיפה האירופית נגד חברות טכנולוגיה היא מגמה קיימת, והחידוש הוא המעבר מתגובה משפטית של החברות עצמן לאיום מפורש בתגובה מצד ממשלת ארה״ב.

ב. צרפת קובעת גיל כניסה לעולם הדיגיטלי: הפרלמנט הצרפתי אישר איסור על שימוש ברשתות חברתיות מתחת לגיל 15, שייכנס לתוקף עבור חשבונות חדשים בתחילת שנת הלימודים. הפלטפורמות יידרשו להפעיל מנגנוני אימות גיל, ובהמשך לסגור חשבונות קיימים של קטינים. מדובר במעבר מהטלת אחריות על התוכן והאלגוריתם להגבלתם. צרפת הופכת בכך למדינה הראשונה באירופה המאמצת איסור כללי. יישומו יעמיד למבחן את האיזון בין הגנת ילדים לבין פרטיות ואיסוף מידע מזהה, ויאתגר את מערכת היחסים העדינה בין החברות המסחריות לממשלות.

ג. הכור האמריקאי נתקל בזיכרון היפני: הסכם אנרגיה בהיקף של עד 40 מיליארד ד׳ בין ארה״ב ליפן, שנועד לממן כורים גרעיניים קטנים בארה״ב, נתקל במחלוקת סביב האחריות במקרה של תאונה. יפן דורשת התחייבות משפטית שלא תישא באחריות לנזק, בעוד ארה״ב העניקה עד כה הבטחות מדיניות בלבד. המחלוקת אינה מבטלת את השותפות, אך מדגישה כי בניית תעשיית גרעין חדשה תלויה לא רק בטכנולוגיה ובמימון, אלא גם בחלוקת סיכונים (שמושפעת עדיין מאסון פוקושימה, מ-2011).

משברים ופוליטיקה פנימית

א. הכפיל הדיגיטלי נכנס למערכת הבחירות בברזיל: דמות מלאכותית של נשיא ברזיל לשעבר, הנתון במעצר בית ואסור בפעילות פוליטית פומבית, הופיעה בכנס הבחירות של בנו וקראה לתמוך בו. הסרטון סומן כתוכן שנוצר בבינה מלאכותית, אך מפלגות יריבות עתרו נגדו בטענה כי הוא עוקף מגבלות משפטיות ומשפיע באופן מלאכותי על רצון הבוחר. זהו אינו מקרה רגיל של מידע כוזב, אלא ניסיון להשתמש בבינה מלאכותית כתחליף לאישיות פוליטית שאינה רשאית להופיע בעצמה, מהלך שלחקיקה הקיימת אין מענה.

ב. הימין חוזר לשלטון (גם) בפרו: נשיאת פרו החדשה נכנסה לתפקידה לאחר ניצחון דחוק והפכה לאישה הראשונה שנבחרה לנשיאות המדינה. הבחירה בה ממשיכה את תנועת אמל״ט ימינה סביב סוגיות של פשיעה, סדר ציבורי וקשרים קרובים יותר עם ארה״ב. עם זאת, פרו החליפה עשרה נשיאים מאז 2016, ולמפלגת הנשיאה הנוכחית אין רוב בפרלמנט.

ג. האבולה בדר״ק חוצה סף חדש: התפרצות זן בונדיבוגיו בדר״ק הפכה לגדולה ביותר שתועדה מאז זוהה הנגיף, והמשיכה להתפשט לאורך נתיבי תנועה ומסחר. ההתפרצות אינה חדשה, אך הגידול במספר המקרים ובהיקף הגיאוגרפי הופך אותה מאירוע בריאותי מקומי לסיכון אזורי.

אך טוב וחסד, Geopolitics Lab